האם דיכאון נובע מחוסר איזון כימי במוח?

"הגיע הזמן שמבקרי הפסיכיאטריה ישליכו הצידה את מעשיית "חוסר האיזון הכימי", ויכירו במאמצי הפסיכיאטריה לשלב תובנות ביולוגיות ופסיכולוגיות" לגבי דיכאון ומחלות נפש אחרות

אומר פרופסור רונאלד וו. פיס.

ברור שלכל תגובה רגשית יש תוצאה כימית, למשל כאשר אנו צוחקים, משתחררת כמות גבוהה של אנדורפינים כימיים (משככי כאבים טבעיים) אל תוך מחזור הדם שלנו.

אנדורפינים לכשעצמם אינם גורמים לנו לצחוק, אך הם התוצר הכימי (בגופינו) של הצחוק שלנו.

עד לאחרונה ובחלקה בשל השיווק של חברות התרופות, האמונה הרווחת הייתה שדיכאון הוא מחלה ביולוגית ואפילו קראו לו 'מחלה'.

חשוב מאוד: גם אם אתם נמצאים עכשיו בשלבים האחרונים של יציאה מדיכאון, אנא המשיכו לקרוא, מכיוון שהמידע הבא יקר ערך עד מאוד.

דיכאון נפוץ יותר פי 10 בקרב אנשים שנולדו משנת 1945, בהשוואה לאנשים שנולדו לפני 1945.

כלומר שפי 10 יותר אנשים נכנסים עכשיו לדיכאון, בהשוואה ללפני 75 שנה.

המחקר שהגיע למסקנה זו לקח בחשבון את העלייה בדיווחים, והמודעות הציבורית.

ביולוגיה לא משתנה כל כך מהר וגנים לא משתנים במהירות כזו גבוהה.

עובדות אלה הן רמז ברור לכך שדיכאון / דיכאון קליני והעלייה שלהם, קשורים יותר לאופן שבו החברה ואורח החיים משתנים.

דיכאון הוא גם לא תוצאה בלתי נמנעת מנסיבות חיים שליליות, מכיוון שלא כל האנשים שנחשפו למצבים קשים פיתחו דיכאון או דיכאון קליני.

אז ממה נובע דיכאון, אם לא מחוסר איזון הורמונלי?

הרי התסמינים הגופניים ממשיים למדי, דיכאון הוא למעשה מצב של עוררות גבוהה.

עוררות – arousal – מצב פסיכולוגי ופיזיולוגי של ערנות. זה הוא מצב שבו ישנה פעילות ערה של מערכת ההפעלה הרשתית שנמצאת בגזע המוח, של מערכת העצבים האוטונומית וגם של המערכת האנדוקרינית.

מצב זה של עוררות הנובע מכל הפעילויות הנ"ל, גורם לעלייה בקצב הלב ושל לחץ הדם ואף למצב שבו החושים דרוכים ומוכנים לנוע ולהגיב למצב כלשהו.

המערכת האנדוקרינית – Endocrine system – הבלוטות בגוף שמייצרות ומפרישות את ההורמונים אל תוך מחזור הדם.

לאנשים הנמצאים במצב של דיכאון

יש ריכוזים גבוהים יותר של הורמוני הלחץ קורטיזול ו-נוראדרנלין, בהשוואה לאנשים שלא נמצאים בדיכאון.

האדישות והתשישות שנראים בקרב אנשים בדיכאון, נובעים בעקבות עוררות היתר וכתוצאה מהאופן שבו הגוף והנפש שלהם מגיבים לעוררות זאת.

הדרך שבה אנו מגיבים למצבים -עם מחשבות על חוסר תקווה, חוסר אונים, חרדה, כעס וכו'- משפיעה על הרגשות שאנו חשים ולאחר מכן, היא משפיעה על הכימיקלים שמשתחררים.

אך המוח שנמצא בעוררות רגשית יחד עם הנוכחות של הורמוני הלחץ, משפיע על הדרך שבה אנו חושבים ומרגישים, לכן זו מה שנקרא 'דרך דו סיטרית'.

כלומר: רגשות ומחשבות משפיעים על ייצור הכימיקלים בגוף וייצור הכימיקלים בגוף, משפיע על הרגשות והמחשבות שלנו.

זה אומר שבסיכומו של דבר, דיכאון אינו נובע מהדברים הרעים שקרו לנו, אלא מהדרך שבה למדנו להגיב לאירועי החיים בין אם הם טובים או רעים.

בעיות בבלוטת התריס, אי סבילות למזון ומחלות גופניות אחרות, עלולים להוביל לרגשות של דיכאון.

אבל פחות מ-10% מהמצבים של דיכאון ודיכאון קליני, נובעים מחוסר איזון כימי במוח.

פסיכותרפיה נאותה, עדיין מוכיחה עצמה כיעילה יותר מאשר טיפול המתבסס רק על תרופות, בדיכאון הנוצר מכימיה במוח ואף יעילה הרבה יותר במניעת התדרדרות.

לכן המסקנה המתבקשת ללא ספק היא: שמרבית מצבי הדיכאון נובעים ממצב של עוררות גבוהה ולא מחוסר איזון כימי.

פרופסור רונאלד וו. פיס מציין ואומר בראשית המאמר השני שלו שמפריך את המיתוס שדיכאון נובע מחוסר איזון הורמונלי