זה לא נדיר לשמוע קרובי משפחה מדברים על אהוב שנפטר. אנקדוטה אחת מעניינת ומפתיעה שלעתים קרובות נשמע, זה שהתנהגות של אדם לפני גסיסתו דומה ל: אמירת שלום, סגירת מעגל במערכות יחסים בעייתיות ואפילו נתינה של רכוש יקר שלו. נראה כאילו הם יודעים משהו שאחרים עדיין לא יודעים.
יש שיטענו שזה סתם צרוף מקרים אומלל, בזמן שאחרים משוכנעים שאנשים יודעים כאשר המוות שלהם קרוב. זה טבעי לחלוטין לנסות להבין את המוות של אדם שאנחנו אוהבים או להכניס מעט היגיון במה שקורה ברגעים האחרונים האלה. מדענים יודעים מתי מישהו מת, מכיוון שהגוף מתחיל להתפרק מייד.
פוטרסין לדוגמא: הוא ריח רע ורעיל; והוא התוצר של התפרקות. חוקרים הגיעו להבנה שאנשים לא במודע, מזהים את הריח הרקוב הזה. לא רק זה, כאשר הריח משתחרר הוא יוצר תגובה מיידית.
לחיות יש את היכולת להריח את הניחוח של אחרים, מעורר אותם לפעול בהתאם לכך.
זו המקבילה של תחושת הסכנה המתקרבת, בין אם מטורף או מחיה חזקה וגדולה, ללהקה שלהם.
מחקר שהתבצע ע"י ארנאוד ווייסמן מאוניברסיטת קנט ללימודי פסיכולוגיה שבקנטרברי אנגליה; ואילן שירה מהמחלקה למדעי ההתנהגות ב-ארקאנסאס באוניברסיטה הטכנולוגית שב-ראסלוויל, גילו שהחיות ובני-האדם לא כל-כך שונים אחרי הכל.
היכולת לזהות ריחות כימיים היא חלק מההישרדות של כל המינים. סכנת המוות נחשפת דרך הריח לבני האדם.
פוטרסין הוא כימיקל שתרכובתו משוחררת כאשר גוף דועך.
יש לו גם תפקיד משני כאות אזהרה. לאנשים יש תגובה מודעת ולא מודעת כאשר הם נחשפים לריח זה.
היו ארבעה מחקרים נפרדים שנערכו עם השימוש בפוטרסין, אמוניה ומים, כדי ללמוד על התגובות של האנשים.
אחד מהניסויים כלל חשיפה לפוטרסין באתר כלשהו, התגובה המיידית של האנשים הייתה לזוז מהאזור ההוא..
זו אותה תגובה כמו סביב השאלה, תלחם-או-תברח.
כאשר החיות מרגישות שהן בסכנה יש רק 2 אפשרויות; להילחם באיום או לברוח ממנו.
המחקר חושף שאנשים מגיבים אותו דבר.
ישנם ריחות אחרים שבני-האדם מגיבים אליהם כמו למשל זיעה.
מחקרים נפרדים הראו שזיעה הנלקחת מאנשים במצבים של פחד ונחשפת להרחה של אנשים אחרים מחוללת תגובה אוטומטית ורפלקס מבוהל.
"אנחנו לא יודעים מדוע אנו אוהבים (או לא אוהבים) את הריח של אדם אחר; ואנחנו בדר"כ לא מודעים לאופן שבו משפיע ריח על הרגשות, ההעדפות והגישה שלנו", הסבירו וויסמן ושירה.
"קשה לחשוב על ריח כמפחיד" הגיבו שני החוקרים המובילים. ריחות אלה גורמים לאנשים להיות יותר מודעים וזהירים מהסביבה שלהם.
התגובה הראשונה של בני-האדם לסכנה היא לא להתמודד עם זה ולברוח.
אנשים נוטים להתחמק מכל התמודדות, בין אם מילולית או פיזית. על פי רוב, אנשים נוטים להתרחק עד שמריבה היא האפשרות הנותרת היחידה.
התגובות יהיו מעט שונות מאדם לאדם אולם פוטרסין ופרומון המין מבוססים על ריח.
פרומוני המין הם כימיקלים המשוחררים ע"י הגוף כדי למשוך זיווג בזמן שה-פוטרסין פועל כאות אזהרה. " אותות הפוטרסין הם עם מסר שונה מהפרומונים, אבל התגובות של אנשים לפוטרסין (הימנעות ועוינות) בהחלט נראות כתגובות הפוכות לפרומונים מיניים" הסבירו צמד החוקרים.
במהלך המחקר, אנשים לא היו מודעים לכך שיש להם תגובה שלילית לריח.
"אנשים לא מכירים את הפוטרסין ואינם משייכים אותו לפחד או מוות", מודים שירה ו-ווייסמן.
