רוב הנשים הנשואות חובשות את ההינומה ביום חתונתן, אולם ישנן נשים המעדיפות כתרים קטנים, בזמן שאחרות בוחרות לחבוש הינומה גדולה. ההתאמה לשמלה תלויה כולה באישה.
אולם האם יצא לכם אי פעם לחשוב או לתהות על הסיבה האמתית המסתתרת מאחורי חבישת ההינומה?
מסתבר שיש יותר מסיבה אחת מבחינה היסטורית, לכך שנשים חבשו הינומות וחלק מהסיבות די משונות על פי אמות המידה המודרניות. ישנן כמה סיבות קצת מוזרות לכך, שאישה ביום כלולותיה הייתה צריכה לחבוש את פריט הלבוש הזה.
6 הסיבות המוזרות לחבישת הינומה ע"י נשים ביום כלולותיהן
1. להסתיר את פני הכלה המיועדת
בימים עברו כאשר רוב החתונות אורגנו ונקבעו על ידי האבות, הכלה והחתן לא נפגשו עד יום החתונה. כך היה בכל הדתות ויש דתות שזה עדיין הנוהג.
הכלה חבשה הינומה על מנת להסתיר את פניה מעיניי החתן. המסורת הייתה שכלות מסתירות את פניהן עד הרגע האחרון, למקרה והיא לא תמצא חן בעיני החתן או שהוא יחשוב שהיא לא מספיק יפה ויבטל את החתונה בו במקום.
2. להגן מפני שדים רעים
בתקופה הרומית נהגו הכלות לחבוש הינומות באורך מלא, שכיסו את כל גופן. הינומות אדומות אלה נקראו צעיף אדום כתום (flaminess- מלשון להבות).להינומות אדומות כתומות אלה היה תפקיד מאוד חשוב.
הרומאים האמינו שרוחות רעות עלולות להתפרץ למסיבת החתונה ולקלל את הזוג הצעיר. לכן הם השתמשו בהינומה כדי לבלבל את הרוחות הרעות שלא יוכלו לקלל את הכלה.
3. להוכיח שהן בתולות
כאשר הכלה הייתה צריכה להוכיח שהיא בתולה וטהורה, חבישת הינומה הייתה הדרך הטובה ביותר להוכיח זאת. ההינומה היוותה מטפורה של קרום הבתולים, שהמשמעות היא שאם ההינומה הייתה מחוברת לראשה, כך היו גם בתוליה של הכלה.
4. כדי שהן לא תוכלנה לברוח
כמובן שיש מקרים שבהם פתאום תוקף פחד נוראי לפני החתונה, אך אנשים נהגו לחשוש באמת ובתמים שהכלה המיועדת תברח מהחתונה ברגע האחרון.
לכן השתמשו בהינומות ובשובלים הכבדים, כדי להאט אותן ככל האפשר. כלומר לגרום לכך שזה יהיה להן מסובך מבחינה פיזית, אם הן רצו לברוח.
5. סמל של בעלות הגבר על האישה
הרגע החמוד הזה שבו החתן מושך את ההינומה מהפנים של הכלה, הוא לא כל כך רומנטי כפי שזה נראה. במציאות של המסורת, פעולה זו מדומה לפתיחת מתנה.
האישה באופן סמלי היא המתנה של הגבר.
6. לא חשוב אם הכלה יפה או לא
ביהדות הסיבה שכלה חובשת הינומה שונה מהשאר. מכיוון שביהדות היופי אינו חשוב, בעיקר לאור העובדה שבעבר (וגם היום בפלגים דתיים מסוימים), היו מחתנים בשידוכים שבהם האבא היה בוחר את החתן לביתו.
יש האומרים שהסיבה למנהג זה, היא מעין זיכרון להתעטפותה של רבקה אמנו מתוך צניעות, כאשר ראתה את יצחק אבינו, בעלה העתידי.
בזמנים עברו היה נהוג (מנהג שעדיין קיים בחתונות דתיות בפלגים מסוימים) שהחתן יחד עם המלווים שלו, היה ניגש לכיסא הכלה שעליו הכלה ישבה וכיסה את פניה עם ההינומה.
אלה הם המנהגים והמסורות הקשורים להינומה, חלקם מפתיעים ואפילו מכעיסים במידת מה, בעיקר בשל העובדה שיש מקומות שעדיין נוהגים להתייחס כך לנשים.
