טואולה מיכאלאקיס (Toula Michalakisi) לא זוכרת את חמשת הימים שהיא בזבזה בשכיבה על הרצפה בסתיו של 2008, נסחפת החוצה ופנימה מהתודעה.
והיא גם לא זוכרת את שלושת החודשים בבית החולים רויאל אדליאד, כשהרופאים ניסו לחזות כיצד שארית החיים שלה יראו.
אך שבע שנים, היא חיה באופן עצמאי וממציאה את מי שהיא הייתה מחדש, גברת מיכאלאקיס, כעת בת 45, רואה את הקרב כלרכוש את חייה בחזרה.
מועמדת לפרס האומץ ב'גאוות אוסטרליה' (Pride of Australia), גברת מיכאלאקיס אמרה שרופאים אמרו לה ולאהובים שלה שמאחר ששתי מפרצות המוח שלה גדעו אותה, היא לעולם לא תחזור שוב הביתה, לעולם לא תוכל לחיות את החיים בתנאים שלה.
"הם אמרו לי רק דברים רעים, שום דבר טוב", היא אמרה. הם אמרו לי שאני לא אשוב הביתה לעולם, לא אומרים למישהו דבר כזה."
"הדבר הראשון שאני זוכרת, זה שהייתי בהאמפסטאד. לא יכולתי לדבר במשך שישה חודשים ואז נהייתה לי אפזיה (aphasia-אובדן כושר הדיבור), למשך שנה כשהכל היה יוצא מבולבל".
זה היה 15 חודשים לפני שגברת מיכאלאקיס עזבה את האמפסטאד וסוף סוף לשוב הביתה.
בשנה שלפני המפרצת במוח שלקחה ממנה כל כך הרבה, רק הצצות מהזמן- ציור, לצחוק עם חברים, לבקר לקוחות שהיא עבדה איתם במשך שנים בגזירת ועיצוב השיער שלהם- נותרו.
היא הייתה צריכה לוותר על העבודה ולהשהות את הלימודים, על מנת להתמקד בהשבת תפעול הגוף שלה וללמוד לקרוא שוב.
"היו לי הרבה כאבי ראש במשך שלושה חודשים בערך, אבל אני חשבתי שזה היה בגלל הלחץ מהלימודים",
"הייתי צריכה ללמוד את הכל שוב. אתם פשוט צריכים לעבור את זה, אין לכם ברירה."
כיום, למרות שהחיים שונים מאיך שהם היו, גברת מיכאלאקיס אמרה שהיא במצב "מעולה עכשיו", שההומור והמחשבות החיוביות עזרו לה בדרך.
"היד השמאלית שלי לא עובדת יותר והייתי שמאלית",
"אני עכשיו קוראת לה ילד, בגלל שהיא פשוט נראית טוב. כשהיא עבדה היא הייתה ילדה. כעת הוא מצפה שהכול יימסר לו על מגש." (היא מתכוונת לידה השמאלית כמובן).
"מה שעברתי לא שינה את מי שאני בכלל. יש לי מידי פעם ימים שאני נעשית קצת עצובה, בשל דברים שאני לא יכולה לעשות אבל אלו החיים, אתם פשוט צריכים להיות אסירי תודה על מה שיש לכם".
"ניסיתי לחזור לבית הספר לאומנות, אך הציורים שלי כבר לא נראו אותו הדבר. אבל אני עדיין מציירת, אני עושה את הפסיפסים שלי. אני לוקחת את כיסא הגלגלים שלי לחנויות או לחוף הים. תמיד הייתי בנאדם חיובי, אך מה שקרה הראה לי, כמה זה חשוב לנסות ולראות גם את המאבקים של אנשים אחרים. אני לא חושבת שמישהו יכול להגיד לכם, אם אתם יכולים או לא יכולים לעשות את זה. זה תלוי בכם. הכל זו הבחירה שלכם."