כמעט כל אחד מאיתנו עשה את זה.
קומקום חשמלי, שאריות מים מהבוקר, והנה - בלחיצת כפתור אחת - הם שוב רותחים. נו באמת, זה רק מים, לא? אז זהו. שלא.
אמנם לא מדובר באזהרה דרמטית בסגנון סרטי האימה של נטפליקס, אבל יש כאן עניין בריאותי חשוב שרבים לא מודעים אליו. ויותר מזה - גם מי ששמע על זה פעם, כנראה לא נתן לזה יותר מדי משקל. אז הגיע הזמן להעמיק.
זה לא סתם עניין של טעם
אנחנו רגילים לחשוב על מים כעל משהו ניטרלי. הם שקופים, חסרי טעם, חסרי ריח - ולטובת מי שבאמת שותה 2 ליטר ביום - גם מצילי חיים.
אבל האמת היא שהמים שאנחנו צורכים, במיוחד אלה שמגיעים מברזים, הם הרבה יותר מתרכובת פשוטה של מימן וחמצן. יש בהם מינרלים, יש בהם חומרים שמוספים בתהליך סינון, ולעיתים - גם חומרים שאנחנו מעדיפים לא לדעת עליהם יותר מדי.
ברגע שאנחנו מרתיחים מים - אנחנו לא רק הורגים חיידקים. אנחנו משנים את ההרכב הכימי שלהם. והנה הקאצ' - כשאנחנו מרתיחים אותם שוב (ושוב) - אנחנו עלולים ליצור מצע פוטנציאלי לריכוזים מזיקים.
מה באמת קורה למים כשמרתיחים אותם שוב?
בהרתחה הראשונה, מתרחשת אידוי - כלומר חלק מהמים מתאדים ונעלמים, אבל לא כל הרכיבים הכימיים מתאדים איתם. להפך - חומרים כמו פלואוריד, חנקות ואפילו ארסן, נשארים, ולעיתים - אפילו מרוכזים יותר.
הרתחה שנייה ושלישית - רק מגבירה את הריכוז שלהם.
ועם כל הכבוד לדיאטות ולטרנדים בריאותיים, זה לא משהו שכדאי "לנסות לבד". מדובר ברעלנים שבכמויות מצטברות - עלולים להזיק למערכת העצבים, לתפקוד המוח, לכבד, לכליות - והרשימה עוד ארוכה.
ומה עם המינרלים שאנחנו כן צריכים?
גם הם משתנים - למשל: סידן - מינרל חשוב שנמצא לעיתים קרובות במי ברז - הופך בהרתחות חוזרות לחומר קשה יותר, כזה שעלול להצטבר באיברים פנימיים, ובעיקר בכליות. ניחשתם נכון - אבנים בכליות הן תוצאה ידועה של ריכוזי סידן מוגברים.
כלומר - לא רק שהמים "המתוחכמים" האלה עלולים להזיק, הם גם כבר לא מספקים את אותם היתרונות הבריאותיים שהיו להם בהתחלה.
רגע, אז מה כן עושים עם המים שנשארו?
אל תמהרו לשפוך אותם לכיור, ברוב המקרים, המים האלו עדיין מתאימים לשימוש - פשוט לא לצריכה ישירה.
למשל:
- השקיית עציצים
- שטיפת כלים או משטחים
- השריית כלים במטבח
- קירור ושימוש לניקוי כללי
הצמחים שלכם, למשל, לא יפגעו מתכולת פלואוריד מעט גבוהה או מחנקות. להפך - מים כאלה יכולים להועיל לאדמה, בעיקר אם אין בהם כימיקלים נוספים ממקורות אחרים.
האם זה אומר שאסור להריץ מים פעמיים?
לא בדיוק, אם השארתם מים בקומקום למשך שעה-שעתיים - והחלטתם להרתיח שוב, אין בזה נזק דרמטי.
אבל אם מדובר בהרגל קבוע - להרתיח את אותם המים יום אחרי יום, או להשתמש במים שכבר עמדו ו"הבשילו" בתוך הקומקום למשך לילה שלם - עדיף שתחשבו פעמיים.
תתחילו לחשוב חכם
כשתרתיחו מים - תמדדו מראש את הכמות שאתם באמת צריכים.
זה אולי נשמע כמו פרט שולי, אבל בפועל - זה הבדל ענק.
לא רק שתשמרו על מים בריאים יותר (כאלה שלא עברו רתיחה מיותרת), אלא שגם תעזרו לחשבון החשמל שלכם לנשום לרווחה.
למה? כי קומקום חשמלי, או סיר על הגז, דורשים הרבה יותר אנרגיה כדי להביא לרתיחה ליטר שלם של מים - לעומת חצי.
ובמדינה שבה יוקר המחיה הוא נושא יומיומי - כל טיפת חיסכון שווה זהב.
תחשבו על זה: אם כל בית בישראל ירתיח מדי יום רק את כמות המים המדויקת שהוא צריך - מדובר בחיסכון של מיליוני שקלים בשנה ברמה הארצית.
ואם זה לא שכנע אתכם - גם כדור הארץ יודה לכם.
ומה לגבי קומקומים חכמים עם פונקציית שמירת חום?
גם כאן - חשוב להבין: כל עוד המים שומרים על טמפרטורה גבוהה מבלי לעבור הרתחה נוספת - הנזק פחות משמעותי.
הבעיה מתחילה כשיש מחזור חוזר של חימום-קירור-רתיחה-חימום-קירור - שמוביל לשינויים הדרגתיים בהרכב המים.
אם יש לכם קומקום עם שמירת חום - ודאו שהוא לא מחזיר את המים לרתיחה כל פעם שהם "קצת התקררו". גם טכנולוגיה חכמה - צריכה תפעול חכם.
לסיכום - תתחילו להסתכל על המים אחרת
אנחנו חיים בעידן שבו מודעות לבריאות הפכה מנישה - לסטנדרט.
אנחנו קוראים תוויות, בודקים רכיבים, סופרים קלוריות... אז למה לא להיות מודעים למה שנכנס לגוף שלנו בצורה הכי ישירה - דרך הכוס?
הרתחת מים פעם אחת - בריאה. פעמיים ומעלה - בעייתית.
ואם המים כבר רתחו ושמרתם אותם? אל תשתו אותם שוב. פשוט תשקו את הסוקולנט ליד החלון. הוא יודה לכם.
אז בפעם הבאה שתיגשו למלא את הקומקום - תעצרו לרגע, תחשבו: כמה מים אני באמת צריך?
כי לפעמים, בריאות - מתחילה בכוס תה אחת.