זה סיפור שלא שומעים כל יום. יש בו דרמה, כאב, מאבק והרבה תקווה. הוא מתחיל בתאונה כמעט קטלנית, ממשיך בשיקום בלתי אפשרי, ומסתיים ברגע בלתי נשכח: 27 שעות של לידה, שבסופן 21 גורים. כן, עשרים ואחד. וזה לא הכל. הכירו את נלי, דנית ענקית עם לב עוד יותר גדול.
לא בטוח שאפשר לקרוא לזה נס, אבל זה בהחלט רגע שאי אפשר להישאר אליו אדישים. מסוג הסיפורים שמזכירים לנו עד כמה החיים יכולים להפתיע ואיך גם מהמקום הכי נמוך, אפשר לטפס חזרה למעלה.
זה קרה לכלבה בשם נלי (Nellie), דנית ענקית עם נוכחות מרשימה ולב נדיר. לידה של 21 גורים, מספר כמעט בלתי נתפס, אפילו בקרב כלבים מגזע גדול. אבל יותר מהכמות, הסיפור הוא על המסע. 27 שעות רצופות של צירים, כאבים ומאבק בלתי פוסק, פיזית ונפשית עד לרגע שבו העולם קיבל את פניו של הגור ה-21.
ומי שמכיר תהליך לידה אצל כלבים, יודע, זו לא חוויה פשוטה. הגוף נמתח לקצה, הדופק מואץ, כל שריר עובד כמו במרתון. אבל מרתון של 27 שעות? זה כבר משהו אחר.
“כל פעם שיצא גור נוסף, פשוט לא האמנו שזה עוד לא נגמר,” מספרת טניה, הבעלים של נלי. “כשהגענו לגור ה-17, כבר חשבתי שאנחנו בשלב הזיה. אפילו הווטרינר התחיל לבדוק פעמיים אם המספר נכון.”
והשיא הגיע, כמובן, רגע לפני שנדמה שהכול הסתיים. עוד תזוזה קטנה, עוד צליל של חיים והגור ה-21 מגיח לאוויר העולם. כל אחד מהם, סמל קטן לניצחון של נלי על כל הסיכויים.
אבל מה שהופך את הסיפור הזה למעורר השראה באמת, קרה בכלל שנה קודם לכן.
שנה לפני הלידה, נלי נפגעה ממשאית. היא סבלה מפציעות קשות, רגליים מרוסקות, צלעות שבורות, עין אחת שנפגעה קשות. במשך 16 שעות היא עברה סדרת ניתוחים מורכבים, כשאף אחד לא הבטיח שהיא תוכל לחזור ללכת ובטח שלא להיות אמא.
“היא לוחמת. אין דרך אחרת לתאר את זה,” אומרת טניה. “עברנו יחד גיהנום, ובאיזשהו שלב פשוט קיוויתי שהיא תשרוד. ופתאום... היא הפכה לאמא ל-21 גורים. זה מעבר לחלום.”
אז כן, 21 גורים הם לא שיא עולמי (השיא שייך למסטיף נפוליטני שילדה 24 גורים ב-2004), אבל זה גם לא העניין. הסיפור של נלי לא עוסק בשיאים, אלא ביכולת של הגוף והלב להתגבר על מה שנראה כבלתי אפשרי.
וזה גם המקום שבו הסיפור שלה מתחבר אלינו, בני האדם.
כמה פעמים בחיים אמרנו לעצמנו שזהו, אנחנו נשברים? שאין יותר כוחות להמשיך? ואז, פתאום, מתוך משהו פנימי ובלתי מוסבר הצלחנו לגרד עוד קצת רצון, עוד נשימה, עוד צעדים קדימה, בדיוק כמו נלי.
הסיפור של נלי הוא לא רק סיפור על לידה ארוכה במיוחד. הוא תזכורת שקטה ועדינה לכך שהכוח להמשיך תמיד נמצא בתוכנו, גם כשנדמה שהוא נעלם. לפעמים הוא מתעורר דווקא ברגעים הקשים ביותר, כשאנחנו על סף ויתור, ופתאום, בלי שנבין מאיפה הוא מופיע. עוזר לנו לקחת עוד נשימה, עוד צעד אחד קדימה.
ואולי, בסוף, כל אחד מאיתנו הוא קצת נלי: נפצענו, כמעט ויתרנו ואז קמנו. המשכנו קדימה, כנגד כל הסיכויים.
21 גורים, 27 שעות, שנה אחת מאז תאונה קשה ואמא אחת שאף פעם לא ויתרה. נלי, את לא רק כלבה. את השראה.
21 גורים כתוצאה מהרבעה, לא רואה איך דווקא החלק הזה משמח, בטח לא את הכלבה שהייתה צריכה להיות מכונת כלבים שקרוב לוודאי הוצעו למכירה כשהמטקה הינה רווח כספי לבעליה, אז מי באמת שמח בכל הסיפור הזה..?? כתבה פתטית למדיי, תקנו אותי אם אני טועה
התגובה שלך לגמרי מובנת, נושא ההרבעות בהחלט מורכב ומעורר שאלות מוסריות חשובות, במיוחד כשיש ניצול או מניעים כלכליים ברקע.
אבל חשוב גם להבהיר שזה לא נכתב כדי לשבח הרבעות מכוונות או להפוך את נלי ל"מכונת גורים", אלא כדי להראות את הכוח של בעל חיים שעבר טראומה פיזית קשה, כמעט מת בתאונה, ולא רק שרד, אלא גם הצליח לעבור תהליך מורכב מאוד ולהיות אמא, בלי קשר למספר.
המסר המרכזי היה על חוסן, התמודדות וניצחון של הגוף והרוח, לא על רווח וזה בסדר גמור שיש גם צדדים אחרים להסתכל עליהם, זה רק מוסיף לשיחה.
תודה שהבאת את הזווית שלך 🙏