בימים אלה, כשהחדשות מלאות בדיווחים על מתקפות אוויריות, הרג מנהיגים בכירים באיראן והסלמה מתמשכת בין ישראל לאיראן, רבים מאיתנו מוצאים את עצמנו פונים שוב אל ספר יחזקאל. הנבואה העתיקה על גוג ומגוג אינה נשארת סתומה בספרים ישנים. היא מדברת אלינו כאן ועכשיו, עם שמות גיאוגרפיים ותהליכים שמתאימים בדיוק למה שאנחנו רואים מול העיניים.
הפרקים ל"ח ול"ט ביחזקאל מתארים תמונה ברורה של קואליציה עולמית שמתאספת נגד עם ישראל שכבר שב לארצו. במרכז הכל עומדת פרס. הפסוק החמישי בפרק ל"ח קובע בפשטות: פרס כוש ופוט אתם, כלם מגן וכובע. פרס, זו איראן של ימינו. כוש ופוט מוסיפים את שאר האלמנטים באזור, אבל פרס היא זו שמובילה. הנביא מתאר את גוג, נשיא ראש משך ותובל, שמגייס עמים רבים.
הוא עולה באחרית הימים על ארץ ישראל, עם שיושב לבטח אחרי שנים ארוכות של גלות. אין חומות, אין בריחים. ישראל חוזרת הביתה, ואז מגיעה ההתקפה. אבל הנבואה לא מסתיימת שם. היא מבטיחה שהקב"ה בעצמו יתערב. הוא ישפוט את האויבים בדבר, בדם, בגשם שוטף, באבני ברד, באש וגפרית. בסופו של דבר, כל העולם יכיר בגדולת ה'.
פרשנות חז"ל: המלבי"ם רואה את התמונה של ימינו
פרשני התנ"ך הקלאסיים ראו בזה בדיוק את מה שאנחנו חווים. רש"י ורד"ק מזהים את פרס כממלכה העתיקה שמקבילה לאיראן המודרנית. אבל דווקא המלבי"ם, במאה התשע עשרה, נותן פרשנות מדויקת שמרגישה כאילו נכתבה אתמול. הוא מסביר שהקואליציה מתחלקת לשני צדדים: מצד אחד אדום, העמים הלא נימולים מהמערב, ומצד שני ישמעאלים, העמים הנימולים שכוללים את פרס, כוש ופוט.
המלבי"ם כותב שהישמעאלים, כלומר המוסלמים, יתאחדו עם פרס בראש, וכל זה יקרה דווקא אחרי שישראל חוזרת לארצה. ההתאמה למה שאנחנו רואים היום, עם איראן שמובילה את הציר נגד ישראל יחד עם שלוחותיה, היא מדהימה. הפרשנות הזו אינה סתם דעה אישית. היא מבוססת על לימוד עמוק של הפסוקים ומשתלבת עם דברי חז"ל בכל הדורות. רבנים מלומדים לאורך ההיסטוריה חזרו והדגישו שהנבואה מתייחסת לתקופה של שיבת ציון המלאה, בדיוק כמו שאנחנו חיים בה עכשיו.
המדרש של רבי יצחק: מלך פרס מתגרה ומוביל להחרבה
אבל הנבואה לא עומדת לבד. המדרשים מוסיפים שכבה שמדברת ישירות אל הדור שלנו. בילקוט שמעוני על ישעיהו, מובא מדרש מפורסם בשם רבי יצחק. הוא אומר: שנה שמלך המשיח נגלה בו, כל מלכי האומות העולם מתגרים זה בזה. מלך פרס מתגרה במלך ערבי, והולך מלך ערבי לאדום ליטול עצה מהם. וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם.
וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים, וישראל מתרעשים ואומרים להיכן נבוא, ואומר להם הקב"ה בני אל תתייראו, הגיע זמן גאולתכם. המילים האלה מהדהדות בכל בית בישראל בימים אלה. פרס היא איראן. מלך ערבי מתייחס למדינות המפרץ, כמו סעודיה, שמשתפות פעולה עם המערב. אדום היא ארה"ב ואירופה. וההחרבה שמתוארת כאן מתרחשת מול העיניים.
ב28 בפברואר 2026 החלה המערכה הנוכחית. ישראל וארה"ב פתחו במתקפות מכריעות. הן חיסלו את המנהיג העליון עלי ח'אמנאי ואת בכירים נוספים. הן פגעו בבסיסי טילים, במתקני העשרת אורניום ובשדות הגז הענקיים. איראן הגיבה בטילים על חיפה ועל מרכז הארץ. היא איימה על מיצר הורמוז ועל מתקנים במפרץ. ראש הממשלה נתניהו אמר ב- 19 במרץ שהאיום האיראני על העשרת אורניום ועל ייצור טילים כבר נעצר.
התמונה מתאימה בדיוק למדרש. מלך פרס מתגרה, הולך לאדום לקבל עצה, ואז מחריב. אנחנו רואים את ההסלמה הזאת יום יום. ישראל מחזיקה בהגנה אווירית חזקה, אבל האיום גדול. רבנים מובילים כמו הרב זמיר כהן והרב אבישי אפרגון מציינים את הקשר הזה בפומבי. הם אומרים שזה לא סתם צירוף מקרים. זה אותו תהליך שחז"ל תיארו לפני אלפי שנים.
ההסלמה הנוכחית: מה קורה ב2026 ואיך זה מתחבר לנבואה
חשוב להדגיש: חז"ל והרמב"ם עצמם מזהירים אותנו שלא לפרש נבואות כאילו הן לוח שנה מדויק. הרמב"ם כותב בהלכות מלכים שהדברים סתומים עד שיתרחשו. דורות קודמים חשבו שהנבואה מתגשמת בהיטלר, בנפוליאון או בסנחריב. אבל בכל פעם חוזרים ואומרים: כשזה יקרה באמת, אחרי שיבת ציון המלאה, זה יהיה שונה.
אנחנו נמצאים בדיוק בתקופה הזאת. ישראל חזרה לארץ אחרי אלפיים שנה. אנחנו יושבים כאן לבטח יחסית, למרות האיומים. ועכשיו מגיעה ההתקפה מהצפון וממזרח, עם פרס בראש. המדרשים מוסיפים עוד פרטים מעודדים. בתלמוד ובמדרש רות רבה מדברים על שמירה על שלוש סעודות בשבת כהגנה ממלחמת גוג ומגוג.
הם מלמדים אותנו שהדרך להתמודד היא לא בפחד, אלא בחיזוק האמונה והמעשים. הנבואה לא נועדה להפחיד. היא נועדה להזכיר לנו שיש תכלית. בסוף פרק ל"ט ביחזקאל כתוב שהקב"ה יתגדל ויתקדש לעיני כל העולם. ישראל ישרפו את הנשק שבע שנים. גוג ייקבר בגיא המון גוג. והעולם כולו ידע שה' הוא האלוקים.
המסר הרוחני: אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם
רבים מאיתנו שואלים: האם זה באמת זה? האם אנחנו רואים את ראשית הגאולה? התשובה אינה חד משמעית, כי הנבואה סתומה. אבל הקשרים כל כך חזקים שהם לא יכולים להיות מקריים. איראן מובילה קואליציה. היא משתמשת בטילים ובאיומי גרעין. המערב מעורב. מדינות ערביות נמצאות בתמונה. וישראל עומדת חזקה יותר מתמיד. במקום לפחד, אנחנו מתבקשים להתחזק. להתפלל, ללמוד, לשמור על מצוות.
הנבואה מסתיימת תמיד בניצחון. לא בניצחון צבאי בלבד, אלא בניצחון רוחני. העולם יכיר באמת. ישראל תזכה לשלום אמיתי. זה המסר שחוזר בכל הפרשנים, מהרמב"ם ועד המלבי"ם ועד רבני דורנו. כשאנחנו קוראים את יחזקאל היום, אנחנו לא קוראים ספר היסטוריה. אנחנו קוראים את הספר של הרגע הזה. פרס היא כאן. המלחמה היא כאן. וההבטחה היא כאן. אל תיראו, אומר הקב"ה.
הגיע זמן גאולתכם. הדברים האלה אינם תחליף לניתוח ביטחוני או מדיני. הם תוספת רוחנית שנותנת כוח. בימים שבהם הטילים והמתקפות מדברים בשפת הכוח, הנבואה מדברת בשפת האמונה. היא מזכירה לנו שיש יד נסתרת שמנהלת את ההיסטוריה. ושהסוף הטוב כבר כתוב. מי שרוצה להעמיק יכול לפתוח את ספר יחזקאל בספרייה הדיגיטלית ספריה או במהדורות המלבי"ם.
אפשר לקרוא את הילקוט שמעוני ולראות כמה המילים מדויקות. ואפשר להסתכל בחדשות ולהבין שהתמונה מתחברת. אנחנו לא לבד. הדור שלנו הוא הדור שרואה את הנבואה מתגשמת. זה מחייב אותנו להיות ראויים. להיות עם שמאמין, שמתפלל, שפועל. כי בסוף, אחרי כל ההרס והבלבול, מגיעה הגאולה. והיא תהיה גדולה יותר מכל מה שאנחנו יכולים לדמיין.