יש לנו הרגל כזה - לקלף, לאכול, ולזרוק. קליפות נתפסות אצל רובנו כפסולת. משהו שצריך “להיפטר ממנו” כדי להגיע ל"עיקר". אבל מתברר שדווקא בקליפה ובמיוחד כשמדובר בפלבנואידים בקליפות הדר - מסתתר פוטנציאל בריאותי עצום.
אני פוגשת את פירות ההדר כמעט בכל היבט של התזונה - מהרכבם הביוכימי ועד לאיכויות האנרגטיות שהם מביאים איתם. אבל כשקראתי לאחרונה מחקר שפורסם ב- 3 במרץ 2025 ב-Frontiers in Pharmacology, עצרתי לרגע.
לא כי גיליתי משהו שלא ידעתי, אלא כי הדיוק, ההיקף והעומק של הממצאים חידדו לי עד כמה היציאהפוטנציאל של הרכיבים האלו ובעיקר של הקליפה, עדיין לא ממוצה.
ואולי, כמו שקורה לעיתים קרובות בתזונה, דווקא במה שנראה שולי, מסתתר הערך האמיתי.
כבר שנים שאני חוקרת את הקשר בין תזונה, גוף ונפש. פירות הדר תמיד היו שם, כתוספת מרעננת, כמקור לוויטמין C, או כממתיק טבעי לסלט.
אבל הפעם, התמונה שנפרשה מולי הייתה רחבה בהרבה. החוקרים, מאוניברסיטת Zhejiang בסין, סקרו מעל 250 פלבנואידים פעילים שמצויים בפירות ההדר, בעיקר בקליפות ובחלקים הפחות “זוהרים” של הפרי.
ואם השמות נארינגין, הספרידין ונובילטין לא אומרים לכם הרבה כרגע, כדאי להכיר אותם, כי אלה רכיבים שעשויים להפוך לגיבורים החדשים של עולם הבריאות.
פרי הדר כמחקר קליני
הנתונים מהמחקר מרשימים: החוקרים גילו שנארינגין מסייע לאיזון סוכר ושומנים בדם, מפחית דלקת, ואף מפעיל את מנגנון האוטופגיה - תהליך ביולוגי שבו תאים “מנקים את עצמם” מפסולת
במילים אחרות, הוא מסייע לתהליכי ניקוי טבעיים בגוף, כולל בכבד, במיוחד במצבים כמו כבד שומני לא אלכוהולי, שמוכר כיום כאחת הבעיות המטבוליות הנפוצות ביותר בעולם.
אבל זה לא נגמר שם. הפלבנואידים, שאני מכירה כבר שנים כסוכני נוגדי חמצון רבי-עוצמה, מקבלים כאן משנה תוקף, עם עדויות חדשות להשפעה ישירה על תפקוד המוח, עיכוב תהליכים דלקתיים ואף שיפור זיכרון.
מה שמרתק בעיניי, גם כאשת מקצוע וגם כחוקרת סקרנית מטבעי, הוא היכולת של מולקולה טבעית אחת להשפיע על מערכות פיזיולוגיות שונות, מהכבד ועד מערכת העצבים.
לא מפתיע, אבל כן מעורר השראה
האמת? אף אחת מהתכונות של הפלבנואידים לא באמת הפתיעה אותי, הרי אלו רכיבים מוכרים במדע התזונה.
אבל לראות את העומק של המחקר, את הדרך שבה המדע מחבר בין תזונה טבעית לרפואה מונעת, ואת האפשרויות שצומחות אפילו בתחום כמו אנטיביוטיקה, עורר בי השראה.
חוקרים מצאו, למשל, ששילוב של נארינגין עם אנטיביוטיקה כמו ציפרופלוקסצין הגביר בכמעט 90% את היכולת לפרק ביופילמים של חיידקים עמידים. בעיניי, זה לא פחות ממדהים.
בזמן שהעולם מחפש פתרונות מתקדמים לבעיית החיידקים העמידים, קליפת אשכולית מתגלה כחלק מהתשובה. כמה סימבולי זה?
טבע, מדע, ומטבח ביתי
אחד המחקרים מצא ששילוב של נארינגין עם אנטיביוטיקה כמו ציפרופלוקסצין שיפר בכמעט 90% את היכולת לפרק ביופילמים של חיידקים עמידים. בעיניי, זה פשוט מדהים.
אז מה אני עושה אחרת מאז שקראתי את המחקר? לא הרבה, האמת. רק קצת יותר מודעות. קצת יותר תשומת לב.
אני שוטפת קליפות הדרים, מייבשת, טוחנת, ושומרת אותן בצנצנת אטומה.
מוסיפה לחליטות, למרינדות, לפעמים גם לבצק של עוגיות.
זה לא טרנד. זו לא תרופה. זה פשוט עוד דרך לחיות קרוב יותר לחומרי הגלם.
מחשבה לדרך
בעיניי, תזונה טובה היא לא רק תפריט נכון, אלא גישה של הקשבה.
לא להאמין ש”האוכל ירפא הכול”, אבל כן לדעת שהאוכל הוא חלק מהשיחה שלנו עם הגוף.
והגוף כמו המחקר, רק מבקש שנשים לב גם למה שמקיף את הליבה. גם לקליפה.
אז אולי בפעם הבאה שתקלפו תפוז, תעצרו רגע. תנשמו את הריח, תרגישו את המרקם.
ותזכרו: לא כל מה שמר - מיותר.