צדיק ורע לו, רשע וטוב לו - למה חוקי המשחק פשוט לא הוגנים?
כשאתם עושים הכול נכון, אבל החיים משחקים נגדכם יש דברים שתמיד נשארים בגדר תעלומה:
- למה הרמזור תמיד מתחלף לאדום דווקא כשאנחנו ממהרים?
- איך זה שהחבילה הכי רנדומלית שהזמנו מאלי אקספרס מגיעה תוך יומיים, אבל משהו שבאמת דחוף לנו תקוע במרכז מיון לנצח?
- ולמה, לעזאזל, אנשים טובים חוטפים מהלומות מהחיים בזמן שאחרים, שחותכים פינות, רומסים אחרים או סתם מתנהגים בזלזול - איכשהו מטפסים למעלה בלי הפרעה?
אם זה נשמע לכם מוכר, אתם לא לבד. השאלה הזאת, שמכונה "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו", מעסיקה אנשים מאז ומתמיד - ועדיין אין תשובה אחת סגורה.
אז למה זה קורה? והאם באמת הכול אקראי? בואו נפרק את זה.
היקום לא מחלק פרסים על טוב לב (ואולי זה עדיף ככה?)
העולם לא מתנהל כמו משחק צבירת נקודות. אין בונוס אוטומטי על טוב לב, ואין רעם וברק שמעניש מיידית את מי שמתנהג נורא.
תחשבו על זה: אם כל מי שעושה מעשים טובים היה מקבל פרס מיידי, וכל מי שעושה רע היה חוטף עונש במקום - לא היינו באמת בוחרים בטוב, נכון? היינו פשוט פועלים לפי מה שמשתלם.
זה כמו דיאטה: דמיינו שכל מי שאוכל חסה היה מקבל קוביות בבטן באותו רגע, וכל ביס של פיצה היה גורם אוטומטית לכפול את המשקל שלכם. לא נשמע מסקרן במיוחד, נכון? בדיוק בגלל זה, המשחק לא עובד ככה.
אולי אנחנו פשוט רואים חצי סרט?
אנחנו רגילים לשפוט את המציאות לפי מה שקורה כאן ועכשיו, אבל יכול להיות שהחיים הם כמו סדרת נטפליקס ארוכה - ואנחנו רק בפרק הראשון.
יכול להיות שהצדיקים חוטפים עכשיו כי זה חלק מתהליך גדול יותר שאנחנו לא רואים. אולי זו הזדמנות לצמוח, אולי זה תיקון, ואולי הצדק יגיע, פשוט לא במיידי.
אנחנו רואים את התמונה דרך חור של מנעול, אבל זה לא אומר שאין עוד חדרים מאחוריו.
צדיקים במסלול VIP? לפעמים זה נראה ככה
למה דווקא אנשים טובים חוטפים יותר קשיים? כי אולי הם פשוט בנויים לזה.
תחשבו על סטודנט שנבחן במבחנים הכי קשים כי המרצה מאמין בו, או על שחקן כדורגל שמצפים ממנו לתת 110% בזמן שאחרים בכלל לא רצים במגרש.
מי שחזק יותר - מקבל אתגרים גדולים יותר. זה לא תמיד נראה הוגן, אבל אולי הוגנות היא בכלל לא המדד הנכון פה.
ומה עם הרשעים? זה באמת נמשך לנצח?
ומה עם הצד השני? כל אותם אנשים שמצליחים בזמן שהם דורכים על אחרים?
אז ככה - לא כל הצלחה נוצצת היא הצלחה אמיתית. לפעמים היא רק בלון נפוח, שמחזיק מעמד לזמן מה אבל בסוף מתפוצץ.
אתם מכירים את ה"מקוללים" האלה שהכול הולך להם יותר מדי טוב? לפעמים זו בכלל לא מתנה, אלא מבחן - איך הם יתנהלו עם כל הכוח, הכסף וההשפעה שצנחו עליהם? ואם הם ינצלו את זה לרעה, במוקדם או במאוחר, זה יתפוצץ להם בפרצוף.
זה כמו לשחק מונופול ולהשתלט על כל הלוח, רק כדי לגלות שבסוף המשחק - כולם חוזרים לאותה קופסה.
אז יש בכלל טעם להיות טובים?
אם העולם לא מתנהל כמו לוח ציונים, מה הטעם לעשות טוב? למה לא פשוט לדאוג לעצמנו ולזרום עם מה שנוח?
ופה בדיוק נכנסת השאלה האמיתית: איזה בן אדם אתה רוצה להיות - בלי קשר למה יוצא לך מזה?
תחשבו על האנשים שעשו שינוי אמיתי בעולם - הם לא היו הכי עשירים, הכי חזקים או הכי מוגנים. אבל הם היו הם. והם השאירו חותם, לא כי זה היה משתלם, אלא כי זה היה נכון.
להיות צדיק זה לא רק לחכות לפרס - זה לבחור איזה אדם אתה רוצה להיות, גם כשהדרך לא נראית הוגנת.
שורה תחתונה - אולי זה לא אקראי כמו שזה נראה
אז למה צדיקים סובלים? למה רשעים מצליחים? כנראה שהתשובה יותר מורכבת ממה שנדמה לנו.
אולי אנחנו רק בפרק הראשון של הסיפור. אולי הצדק מגיע בקצב שלו. ואולי, בסופו של דבר, זה בכלל לא עניין של "מה יוצא לי מזה", אלא של מי אני בוחר להיות - גם כשחוקי המשחק נראים עקומים.
מה אתם חושבים?
האם הצדק באמת תמיד מתאזן בסוף, או שיש אנשים שפשוט מצליחים על חשבון אחרים בלי שזה יחזור אליהם? ספרו לנו בתגובות!